הכלי הנפוץ והשימושי ביותר בתקשורת בין אנשים, הוא הדיבור.
יחד עם זאת, באופן פרדוכסלי, הוא בין הכלים שמייחסים לו הרבה
פחות חשיבות.
איך אני מדבר?
מה אני רוצה לומר?
באילו מילים אני משתמש?
תחשבו על השפתיים כמו על סכר שעומד כשומר הסף לווסת את
זרימת המים בין האטה למעצור כדי למנוע הצפה, כך שהשפתיים
הן סכר הוויסות של הדיבור.
כדי שהתקשורת תממש את מטרתה היא אמורה להיות מווסתת.
הנטייה לחשוב במקום או בשביל השני גורמת לנו לעצימת עיניים
ובעיקר לאטימת הקשב, ומוציאה מאתנו דיבורים שלא בהכרח התכוונו
אליהם, ושלצערנו הסבו נזק יותר מתועלת.
האנושות התפתחה בהרבה ערוצי תרבות, המודעות הרוחנית, המדיה,
ההשכלה לרבות הטכנולוגיה, אך נשארה בפיגור בכל מה שקשור
ליחסי אנוש.
היינו יכולים לחשוב, שדווקא עכשיו, שרעיון המודעות והתודעה כל כך
משגשגים, נדע להתבטא באופן יותר מדויק, ובעיקר פרודוקטיבי, כזה
שמאפשר גישור, קרבה והבנה.
זו לא חכמה גדולה להרגיש טוב בתקשורת עם אנשים שחושבים כמונו,
שמסכימים אתנו, שתופסים את המציאות בהתאם לאידיאולוגיות שלנו,
החכמה היא לדעת לנהל שיח מתוקשר דווקא עם המתנגדים לדעותינו.
אז מה הסיבה שזה קורה?
כי התרגלנו לדבר מתוך אמוציות, ללא מעצורים, בחוסר סובלנות לשונה,
ובעיקר, כי חשוב לנו להיות צודקים.
למה חשוב לנו להיות צודקים?
כי זה מחזק לנו את האגו, ובדמיון שלנו זה מספק לנו ביטחון.
אז גם אם יצא שביחס לנושא מסוים אנחנו אכן צודקים, אובייקטיבית,
עדיין, כדי לחיות בשלום או דו קיום, נצטרך הרבה יותר מזה.
תקשורת היא לא תיאוריה!
תקשורת היא הפן המעשי של השיח, וכדי לממש אותה נכון על מנת
שתשרת אותנו ואת היחסים שאנחנו מנהלים, יש לתרגל אותה.
תקשורת לא עוסקת רק ב-מה לומר אלא בעיקר ב-איך ומאיזו מקום
אנחנו אומרים.
תצטרפו אלינו למשחק 'בואו נדבר רגע'
הנאה, שיח ותרגול בקופסה אחת.
